הניגוד בין OLED ל-LCD

בשנים האחרונות, עם ההתקדמות המהירה של טכנולוגיית התצוגה, צגי OLED צצו כמוקד מרכזי בדור החדש של טכנולוגיות תצוגה, ומשכו תשומת לב רבה הן מהאקדמיה והן מהתעשייה. טכנולוגיית צגי OLED, המכונה גם טכנולוגיית דיודה פולטת אור אורגנית, כוללת מבנה מסך ייחודי ובעלת יתרונות רבים על פני טכנולוגיית LCD (תצוגת גביש נוזלי) המסורתית. היא מאומצת יותר ויותר במגזר האלקטרוניקה הצרכנית.

ניתן להשוות בצורה חיה את מבנה מסך OLED ל"המבורגר פולט אור". כל יחידת OLED דומה למבנה סנדוויץ', כאשר החומר הפולט אור משמש כשכבת ירקות באמצע. באופן ספציפי, מבנה תצוגת ה-OLED מורכב בעיקר ממצע (לעתים קרובות עשוי מפלסטיק שקוף או נייר כסף מתכתי לתמיכה), אנודה, שכבה אורגנית (הכוללת שכבה מוליכה ושכבה פולטת), וקתודה. השכבה המוליכה משתמשת בדרך כלל בפולימרים אורגניים כמו פוליאנילין להעברת חורים, בעוד שהשכבה הפולטת מאפשרת העברת אלקטרונים ופליטת אור.

בהתאם לשיטת ההנעה, ניתן לסווג מסכי OLED לסוגים של מטריצה ​​אקטיבית (AMOLED) ומטריצה ​​פסיבית (PMOLED). מסכי OLED בעלי מטריצה ​​אקטיבית מצוידים בטרנזיסטורים בעלי שכבה דקה (TFT), אשר מפחיתים ביעילות את צריכת החשמל, בעוד ש-OLED בעלי מטריצה ​​פסיבית מצטיינים בהיבטי ביצועים מסוימים. בניגוד למסכי LCD, הדורשים מודול תאורה אחורית, מסך OLED הוא חומר פולט את עצמו שאינו זקוק לתאורה אחורית. זה הופך את המבנה שלו לפשוט יותר ומביא יתרונות רבים, כולל זוויות צפייה רחבות יותר, זמני תגובה מהירים יותר, מעגל הנעה פשוט יותר, ביצועי צבע קלים יותר ויכולת להשיג צורות פאנל גמישות וניתנות לכיפוף.

טכנולוגיית OLED, המבוססת על עקרונות התכנון של קלות, דקות, קצרות וקטנות, מתאימה במיוחד לפאנלים קטנים עד בינוניים. היא כבר נמצאת בשימוש נרחב בנגני MP3, טלפונים ניידים ומכשירים דיגיטליים ניידים שונים. למרות שחלק ממוצרי OLED עדיין נמצאים בשלב האב-טיפוס או קידום התערוכה ועדיין לא נכנסו ליישום מעשי בקנה מידה מלא, מאפייני התצוגה חסרי התקדים שלהם זכו להכרה נרחבת בתעשייה. בעתיד, ככל שהטכנולוגיה תמשיך להתבגר, צגי OLED צפויים להחליף את מסכי ה-LCD המסורתיים בתחומים רבים יותר ולהפוך לפתרון תצוגה מרכזי.